שֶׁבָע שֶׁלְשַׁבָּת מְנַיִין. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. כְּנֶגֶד שִׁבְעָה קוֹלוֹת שֶׁכָּתוּב בְּהָב֣וּ לָ֭יי בְּנֵ֣י אֵלִי֑ם. אָמַר רִבִּי יוּדָן עַנְתוֹנְדְּרַיָּא. כְּנֶגֶד שִׁבְעָה אַזְכָּרוֹת שֶׁכָּתוּב בְּמִזְמ֥וֹר שִׁ֝יר לְי֣וֹם הַשַּׁבָּֽת׃
תֵּשַׁע שֶׁלְרֹאשׁ הַשָּׁנָה מְנַיִין. אָמַר רִבִּי בָּא קַרְתָּיגֵנָא כְּנֶגֶד תֵּשַׁע אַזְכָּרוֹת שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת חַנָּה. וְכָתוּב בְּסוֹפָהּ יי יָדִ֣ין אַפְסֵי אָ֑רֶץ.
עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שֶׁלְתַּעֲנִיּוֹת מְנַיִין. רִבִּי חֶלְבּוֹ וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. כְּנֶגֶד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פְעָמִים שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת שְׁלֹמֹה רִינָּה תְפִילָּה תַחִינָּה.
רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. כְּנֶגֶד שְׁמוֹנָה עָשָׂר צִיווּיִן שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת מִשְׁכָּן שֵׁינִי. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא. וּבִלְחוּד מִן וְאִתּ֗וֹ אָֽהֳלִיאָ֞ב בֶּן אֲחִֽיסָמָ֛ךְ לְמַטֵּה דָן֭ עַד סוֹפֵיהּ דְּסִיפְרָא.
Pnei Moshe (non traduit)
בפרשת משכן שני. כלומר בפרשת פקודי והאי שני כמו שני דברים הכפולין על שם שכתוב בו שני פעמים משכן זה אחר זה ויש בפרשה זו י''ח פעמים צוה ה' עד סוף הספר והיינו דקאמר ובלבד מן ואתו אהליאב כלומר דלא מחשבינן הציווי שנאמר שם בפסוק ובצלאל בן אורי וגו'. כי אם מכאשר צוה ה' וכו' הכתובי' אחר קרא דואתו ואילך עד סוף הפרשה:
רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס. כְּנֶגֶד שְׁמוֹנָה עָשָׂר פְּעָמִים שֶׁאָבוֹת כְּתוּבִין בַּתּוֹרָה אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב. אִם יֹאמַר לָךְ אָדָם. תִּשְׁעָה עָשָׂר הֵן. אֱמוֹר לוֹ. וְהִנֵּ֨ה יי נִצָּ֣ב עָלָיו֘ וַיֹּאמַר֒ לֵית הוּא מִינוֹן. וְאִם לָךְ אָדָם. שִׁבְעָה עָשָׂר הֵן. אֱמוֹר. וְיִקָּרֵ֤א בָהֶם֙ שְׁמִ֔י וְשֵׁ֥ם אֲבֹתַיי אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֑ק מִינוֹן הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
אם יאמר לך אדם תשע עשרה הן. עם הפסוק והנה ה' נצב עליו שמוזכרין בו ג''כ אבות אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק:
אמור לו. זה הפסוק והנה ה' וגו' לית הוא מינהון מפני שלא כתוב בו יעקב:
אם יאמר לך אדם. א''כ מעתה שבע עשרה הן לפי שפסוק ויקרא בהם וגו' ג''כ לא הוזכר בו יעקב בפירוש:
אמור לו. דשאני הפסוק ויקרא וגו' דזהו ודאי נחשב מינהון הואיל וכתיב בו ויקרא בהם שמי הוה ליה כמו יעקב ג''כ מפורש בו:
רִבִּי לֵוִי אָמַר. כְּנֶגֶד שְׁמוֹנָה עָשָׂר אַזְכָּרוֹת שֶׁכָּתוּב בְּהָב֣וּ לָ֭י֨י בְּנֵ֣י אֵלִי֑ם. אָמַר רִבִּי חוּנָה. אִם יֹאמַר לָךְ אָדָם. שִׂבְעָה עָשָׂר הֵן. אֱמוֹר לוֹ. שֶׁלְמִינִים כְּבָר קְבָעוּהָ חֲכָמִים בְּיַבְנֶה. הָתִיב רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְהָא כְתִיב אֵֽל הַכָּב֥וֹד הִרְעִ֑ים. אָמַר לֵיהּ. וָהַתַנֵּי. כּוֹלֵל שֶׁלְמִינִים וְשֶׁלְפּוֹשְׁעִים בְּמַכְנִיעַ זֵידִים. שֶׁלְזְקֵינֵים וְשֶׁלְגֵּרִים בְּמִבְטַח לַצַּדִּיקִים. שֶׁלְדָּוִד בְּבוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם. אִית לָךְ מְסַפְּקְא לְכָל חָדָא וְחָדָא מִנְהֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
אם יאמר לך אדם שבעה עשר הן. ברכות התפלה אינם אלא י''ז וזהו כדתני בתוספתא ומייתי לה למאי דמסיק לקמן דתנינן כולל של דוד בבונה ירושלים וא''כ לא הוו אלא י''ז מקודם שתקנו ברכת המינין:
אמור לו של מינים כבר קבעוה חכמים ביבנה. ומשלים לי''ח ברכות:
והא כתיב אל הכבוד הרעים. וה''ז ג''כ הזכרה ולמה לא תקנו עוד ברכה אחת נגד שם הזה:
א''ל והא תני כולל וכו'. בתוספתא סוף פ''ג ומייתי לה התם נמי לעיל בפ''ב בהלכה ד' וכלו' ולטעמיך תיקשי לך דהשתא הוו להו טפי דהא למאי דהיו כוללין מעיקרא גם של דוד בבונה ירושלים בחדא ברכה ולא הוו אלא י''ז ולפיכך תקנו ברכת המינין להשלים י''ח והשתא שחזרו והנהיגו לחלק לשל דוד ושל בונה ירושלים לשתי ברכות והוו להו י''ט אלא היינו טעמא מהאי קרא גופיה דקא פרכית מיניה כדמסיק ואזיל:
אית לך מספקה לכל חדא וחדא מנהון אדכרה. כך הוא שם. כלומר מפני שזה השם אל הכבוד יש לך בו ספק אם לקבוע נגדו ברכה או לא לפי שאינו מהשמות שאינן נהגין ולפיכך מעיקרא לא הוו מהדרי אלא אחר י''ח כנגד י''ח אזכרות הבלתי נהגין ומחמת דהוה מספקא להו אח''כ שמא יש לקבוע ברכה גם נגד השם הזה אל הכבוד הלכך מספיקא אמרו לכל חדא וחדא מינהון של דוד ושל בונה ירושלים אדכרה בפני עצמה. והשתא הכל ניחא וכן למאי דנהגי האידנא לומר י''ט ברכות:
רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. כְּנֶגֶד שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֶה חֻלִיוֹת שֶׁבְּשִׁזְרָה. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָדָם עוֹמֵד וּמִתְפַּלּל צָרִיךְ לָשׁוּחַ בְּכוּלָּן. מַה טַעַם כָּ֥ל עַצְמֹתַ֨י ׀ תֹּאמַרְנָה֘ יי מִ֥י כָ֫מ֥וֹךָ.
וְלָמָּה שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֶה. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. כְּנֶגֶד שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֶה מִזְמוֹרוֹת שֶׁכָּתוּב מְרֹאשׁוֹ שֶׁלְתִּילִים עַד יַעַֽנְךָ֣ י֨י בְּי֣וֹם צָרָ֑ה. אִם יֹאמַר לָךְ אָדָם תִּשְׁעָה עָשָׂר הֵן. אֱמוֹר לוֹ. לָ֭מָּה רָגְשׁ֣וּ לֵית הִיא מִינוֹן. מִיכָּן אָֽמְרוּ. הַמִּתְפַּלֵּל וְאֵינוֹ נֶעֱנֶה צָרִיךְ תַּעֲנִית. אָמַר רִבִּי מָנָא. 9b רֶמֶז לְתַלְמִיד חָכָם הוּא. שֶׁאָדָם צָרִיךְ לוֹמַר לְרַבּוֹ. תִּשָּׁמַע תְּפִילָּתָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
ולמה שמונה עשרה. עיקרא דמילתא שנויה הוא בפ''ד דברכות עד סוף הלכה ואגב מייתי לה הכא:
עד יענך ה' וגו'. וסוף המזמור יהיו לרצון אמרי פי שזהו רומז על סיום ברכות התפלה ומה''ט נמי אמרי' פסוק זה אחר תפלת י''ח:
אם יאמר לך אדם תשעה עשר הן. המזמורים:
למה רגשו לית הוא מינון. אינו מן המנין בפני עצמו דאשרי ולמה רגשו חדא פרשתא היא:
מכאן אמרו. מרמז הפסוק יענך וגו' שהוא אחר י''ח מזמורים למדו ג''כ שהמתפלל ולא נענה צריך תענית וזהו יענך ה' ביום צרה:
רמז לת''ח הוא' וכו'. לפי שלאחר י''ח כתיב יענך לשון נוכח וזהו רמז שצריך לומר לרבו אחר שהתפלל י''ח תקובל ותשמע תפלתך ולפיכך כתיב לשון נוכח ולא כתיב ענני ה' וגו' ומדרך ארץ הוא שיאמר התלמוד לרבו כן:
רִבִּי אָחָא בַּר יִצְחָק בְּשֵׁם רִבִּי חוֹנָה רוּבָה דְצִיפּוֹרִין. יָחִיד בְּתִשְׂעָה בְאַב צָרִיךְ לְהַזְכִּיר מֵעֵין הַמְּאוֹרָע. וּמָהוּ אוֹמֵר. רַחֵם יי אֱלֹהֵינוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךְ הַנֶּאֱמָנִים עָלֵינוּ וְאַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ וְעַל יְרושָׁלִַם עִירָךְ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ. וְעַל הָעִיר הַאֲבֵילָה הֶהָרוּסָה הַשּׁוֹמֵמָה הַנְּתוּנָה בְיַד זָרִים הָרְמוּסָה בְכַף עָרִיצִים וִיבַלְּעוּהָ לֶגְיוֹנוֹת וִיחַלְּלוּהָ עוֹבְדֵי פְסִילִים. כִּי לְיִשְׂרָאֵל עַמָּךְ נְתַתָּהּ בִּאַהֲבָה לְנַחֲלָה וּלְזֶרַע יְשׁוּרוּן יְרוּשָּׁה הוֹרַשְׁתָּהּ. כִּי בָאֵשׁ הֶחֱרַבְתָּהּ וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ. כָּאָמוּר וַֽאֲנִ֤י אֶֽהְיֶה לָּהּ֙ נְאֻם יי ח֥וֹמַת אֵ֖שׁ סָבִ֑יב וּלְכָב֖וֹד אֶהְיֶ֥ה בְתוֹכָֽהּ׃
רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. יָחִיד בְתַעֲנִית צִיבּוּר צָרִיךְ לְהַזְכִּיר מֵעֵין הַמְּאוֹרָע. וְהֵיכָן הוּא אוֹמְרָהּ. בֵּין גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל לְרוֹפֵא חוֹלִים. וּמָה הוּא אוֹמֵר. עֲנֵֽינוּ יי עֲנֵֽינוּ בָּעֵת וּבְעוֹנָה [הַזֹּאת] כִּי בְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָֽחְנוּ. וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶֽיךָ מִמֶּֽנּוּ וְאַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִינָּתֵֽינוּ. כִּי אַתָּה יי אֵל חַנּוּן וְרַחוּם עוֹנֶה בְּעֵת צָרָה פּוֹדֶה וּמַצִּיל בְּכָל עֵת צוּקָה. וַיִּצְֽעֲק֣וּ אֶל יי בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֽוּקוֹתֵיהֶ֗ם יוֹצִיאֵם. בָּרוּךְ אַתָּה יי הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה. רִבִּי יַנַּאי בֵּירִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אֲפִילוּ יָחִיד שֶׁגָּזַר עַל עַצְמוֹ תַעֲנִית צָרִיךְ לְהַזְכִּיר מֵעֵין הַמְּאוֹרָע. וְאֵיכָן הוּא אוֹמְרָהּ. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב חוּנָה. אוֹמְרָהּ 10a כְּלֵילֵי שַׁבָּת וּכְיוֹמוֹ. אָמַר רִבִּי מָנָא. וַאֲנָא דְלָא בְדִיקְתָּהּ אִין כְּהָדָא דְרַב יִרְמְיָה וְאִין כְּהָדָא דְרִבִּי יַנַּאי בֵּירִבִּי יִשְׁמָעֵאל. סָֽלְקִית לְסִדְרָא וּשְׁמָעִית רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב. אֲפִילוּ יָחִיד שֶׁגָּזַר עַל עַצְמוֹ תַעֲנִית צָרִיךְ לְהַזְכִּיר מֵעֵין הַמְּאוֹרָע. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵה. וְהָא מַתְנִיתָה פְלִיגָא. בְּכָל יוֹם מִתְפַּלֵּל אָדָם שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת וּבְמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּיפּוּרִים וּבְמוֹצָאֵי תַעֲנִית צִיבּוּר. מִן מַה דְאָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָה פְלִיגָא. הֲווֵי אִיתְּתָבַת בֵּין גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל לְרוֹפֵא חוֹלִים.
Pnei Moshe (non traduit)
כלילי שבת וכיומו. כלומר כולל עננו בברכה רביעית כמו שמזכירין מעין המאורע בשבת בברכה רביעית:
ואנא דלא בדקיתה. אני שלא היה הדבר בדוקי וברור לי אם נוהגין כהדא דר' ירמיה לעיל שאומרה בין גואל לרופא ואם כהדא דר' ינאי עד דסלקית לסדרה למדרש ששם סדר הישיבה ושמעית דאמר רב הונה בשם רב וכו':
התיב. והשיב ר' יוסי על זה והא מתניתא פליגא ברייתא שהובאה בברכו' שם לעיל בהלכה א' בכל יום וכו' ומדקתני נמי במוצאי ת''צ מתפלל י''ח אלמא דאין יחיד מתפלל אפי' בתענית צבור אלא י''ח ברכות בלבד:
מן מה דאמר ר' יוסי וכו'. כלומר מדשמעית דר' יוסי מקשה על הא דאמר רב הונא בשם רב אפי' יחיד מהאי ברייתא ואפי' יחיד וכו' אלא לאו ש''מ דקבעוהו ליחיד לומר בין גואל לרופא לברכה בפני עצמה ולא דכוללה בשומע תפלה או בברכה רביעית והלכך הוה מקשה ר' יוסי והא שמעינן דלעולם היחיד אינו מתפלל כ''א י''ח ברכות בלבד וש''מ דשמיע ליה דקאמר הכי בשם רב וכר' ירמיה:
רִבִּי אֶבְדַוּמָא דְצִיפּוֹרִין בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. אֵיכָן הוּא אוֹמְרָהּ. אֲמַר לִיהּ. וְאַדַּיִין אַתְּ לְזוֹ. כֵּן אָמַר רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. כָּל דָּבָר שֶׁהוּא לָבֹא אוֹמְרוֹ בָעֲבוֹדָה. כָּל דָּבָר שֶׁהוּא לָשֶׁעָבַר אוֹמְרוֹ בְהוֹדָייָה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. נוֹתֵן הוֹדָייָה לְשֶׁעָבַר וְצוֹעֵק לֶעָתִיד לָבוֹא׃
Pnei Moshe (non traduit)
ואדיין את לזו. וכי מסתפקא לך עדיין להאי מילתא הא כללא הוא כל דבר שהוא להבא אומרים אותה בעבודה שהוא דרך בקשה להבא וכל דבר שהוא דרך הודאה לשעבר אומרין אותה בברכת הודאה וכיון שזו דרך בקשה היא רחם ה' אלהינו אומרים אותה בעבודה:
מתני' אמרה כן. בפ' הרואה ונותן הודאה וכו' אלמא כל דבר שהוא דרך תחנה ובקשה כוללו בברכה שלהבא:
אֵי זוֹ הִיא שֶׁבַע מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֶה. רַב אָמַר. סוֹף כָּל בְּרָכָה ובְרָכָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר. רֹאשׁ כָּל בְּרָכָה ובְרָכָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שֶׁבַע מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֶה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֶה מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֶה. מָאן דְּאָמַר. שֶׁבַע מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֶה מְסַייֵעַ לִשְׁמוּאֵל. מָאן דְּאָמַר שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֶה מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֶה מְסַייֵעַ לְרַב. רִבִּי זִעוּרָה שְׁלַח לְרִבִּי נָחוּם גַּבֵּי רִבִּי יַנַּאי בֵּירִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אָמַר לֵיהּ. אֵי זוֹ הִיא שֶׁבַע מֵעֵין שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֶה דִשְׁמוּאֵל. אָמַר לֵיהּ. הֲבִינֵנו רְצֵה תְשׁוּבָתֵינוּ סְלַח לָנוּ גּוֹאֲלֵינוּ רְפָא חוֹלְייֵנוּ בָּרֵךְ שְׁנוֹתֵינוּ. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. אִם הָיוּ יְמוֹת גְּשָׁמִים אוֹמֵר. גִּשְׁמֵי בְרָכָה. אִם הָיוּ טְלָלִים אוֹמֵר. טַלְלֵי בְרָכָה. כִּי מְפוּזָרִים אַתָּה מְקַבֵּץ וְתוֹעִים עָלֶיךָ לִשְׁפּוֹט וְעַל הָֽרְשָׁעִים תָּשִׁית יָדָךְ. וְיִשְׂמְחוּ כָּל חוֹסֵי בָךְ בְּבִנְיַין עִירָךְ וּבְחִידּוּשׁ בֵּית מִקְדְּשָׁךְ. כִּי טֶרֶם נִקְרָא אַתָּה תַעֲנֶה. כָּאָמוּר וְהָיָ֥ה טֶֽרֶם יִקְרָ֖אוּ וַֽאֲנִ֣י אֶעֱנֶ֑ה ע֛וֹד הֵ֥ם מְדַבְּרִ֖ים וַֽאֲנִ֥י אֶשְׁמָֽע׃ בָּר֥וּךְ יי כִּי שָׁ֝מַע ק֣וֹל תַּֽחֲנוּנָיי. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ שׁוֹמֵֽעַ תְּפִילָּה. וְאוֹמֵר שָׁלשׁ בִּרָכוֹת רִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלֹשׁ בִּרָכוֹת אַחֲרוֹנוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
איזו הוא שבע וכו'. התם בברכות קאי ואגב מייתי להא נמי הכא. דקתני התם מתפלל מעין י''ח סתם וברייתות מחולקו' הן כדלקמיה:
אית תניי תני וכו' ומפרש הש''ס דפליגי בפלוגתא דרב ושמואל:
מ''ד שבע מעין י''ח מסייע לשמואל. כדקאמר לקמן דמתחיל באמצעיות הביננו וכו' שהן ששה מראש כל ברכה ומסיים ואומר כי מפוזרים אתה מקבץ וכו' עד בא''י שומע תפלה ובזו כולל מסוף שאר האמצעיות הרי אחת וג' ברכות ראשונות וג' אחרונות הרי שבע מעין שמונה עשרה לשמואל ולרב דאמר כל סוף ברכה מהאמצעיות ברוך אתה ה' חונן הדעת וכן כולם הרי שמונה עשרה מעין שמונה עשרה:
משנה: רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת אֶלָּא אוֹמֵר תַּחְתֵּיהֶם רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה וגו'. אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת. וְאוֹמֵר חוֹתְמֵיהֶם׃
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יהודה אומר לא הוה צריך לומר וכו'. שאין אומרין זכרונות ושופרות אלא בר''ה וביובלות ובשעת מלחמה. ואין הלכה כר' יהודה:
ואומר חותמיהם. אחר זכרונות חתימת זכרונות וכן אחר שופרות חתימת שופרות וכן אחר כולם כדמפרש ואזיל לקמן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source